אילת בתקופות שלטון שונות |
||||||||||||
תקופת הברונזה 1200- 3150 לפנה"ס כריית נחושת על ידי מצרים במאות 12 - 14 לפנה"ס בעיקר בתמנע. תקופת הברזל 685 - 1200 לפנה"ס שלמה המלך בנה את עציון גבר (מלכים א', ט', כו') ופיתח מסחר בים סוף (דברי הימים ב', ט"ו). יהושפט השתלט על עציון גבר ופיתח אף הוא מסחר בים סוף (מלכים א', כ"ד), עוזיהו כבש שוב את אילת מידי האדומים לאחר שאבדה בימי יהורם (מלכים ב',י"ד). אחז, נכדו של עוזיהו נכנע לארמים שכבשו את המקום סופית (מלכים ב', ט"ז) בתקופה זו פיתחו שבטים אדומיים את מפעלי הנחושת בערבה, בתמנע ובעמרם. התקופה הפרסית 538 - 330 לפנה"ס הנבטים פיתחו את המסחר דרך אילת והיא עולה בחשיבותה, כתובות וציורי סלע רבים של שיירות גמלים, פרשים, קרבות צייד וספינות מתקופה זו מעידים על כך. נמצאו שרידי חניות נבטיות בבקעת עובדה, חאן נבטי ליד עין יטבתה. התקופה הרומאית 330 - 63 חשיבות דרך המסחר פחתה והחשיבות הצבאית גברה. אילת היוותה חלק מקו הביצורים הלימס הדיאוקלטיני בנגב ועבר הירדן, ושימשה בסיס ללגיון העשירי. אילת היתה ממוקמת במקום בו קיימת עקבה של ימינו ונקראת אילה (AILA). התקופה הביזנטית 630 - 330 הביזנטים פיתחו את דרך המסחר מאילה כאלטרנטיבה לדרכי מסחר צפוניות מהמזרח החסומות על ידי הפרסים. נמל אילת נבנה על ידם ושימש להעברת סחורות מהודו וציילון. אילת היתה מקום מושבו של בישוף. היה קיים רצף של ישובים חקלאיים לאורך הערבה. אדריכל אילתי מצוין בכתובות יווניות, כמי שבנה בין היתר מספר ערים בנגב, אדריכל אילתי אחר (סטפנוס) בנה את מנזר סנטה קטרינה. התקופה הערבית 1099 - 630 הצלבנים ביצרו את אילה לאחר כיבושה ב - 1151כחלק מקו הגנה על הארץ. צאלאח-א-דין כבש את אילת ב- 1171 כחלק מתכנית לאבטחת דרך עולי הרגל למכה, רינן דה שטיון מבצע התקפה על אי האלמוגים דרך אילה ב 1182- אך הערבים חוזרים וכובשים את אילה. התקופה הממלוכית 1516 - 1291 הממלוכים שיפרו את דרך עולי הרגל למכה- "דארב אל חאג"' - ובנו גשר במעבר אילת,עשרות מבנים וחאנים בצדי הדרך בין ראס-אל-נקב לאילה הצביעו על תנועת שיירות גדולה. התקופה התורכית 1918 - 1516 בשנת 1842 עוברת עקבה למנהל תורכי ומצרים מקבלת תמורתה את מינהל חצי האי סיני. התקופה הבריטית 1949 - 1906 ביוני 1906 נכבשה עקבה על ידי הבריטים עם צי ימי וגייסות בדואים של הקולונל לורנס.
|
||||||||||||
|
||||||||||||